את רוצה חתונת קיץ והוא בכלל טיפוס של חורף, אתה חולם על מוזיקה חיה והיא רוצה מסיבה מטורפת עם די ג'יי. לא חסרים חילוקי דעות בתכנון החתונה, ובכלל בזוגיות. דמיינו שחילוקי הדעות שלכם נובעים מפערים בהשקפת העולם שלכם, ותכלס, לא ממש ניתנים לגישור. זוגות מעורבים, יש חיה כזאת? ועוד איך.
בשנים האחרונות שומעים על יותר ויותר זוגות שהשקפת עולמם שונה ביסודה: זוגות מעורבים - דתי וחילונית, חילוני ודתייה. אבל בעצם, למה זה כל כך מפתיע? החברה הישראלית הרי כל כך מגוונת, כל כך עשירה בדעות שונות, שמה הפלא שהיא מצמיחה גם זוגות היברידים? פגשנו שני זוגות כאלה, שהמציאות היומיומית שלהם משלבת שמירת שבת ואכילת פיתה בפסח ויצאנו עם תובנה חשובה: באהבה אין חוקים, הכל אפשרי.
ישי, חוזר בתשובה שומר מצוות, פגש את נגה, חילונית מובהקת, לפני כ- 6 שנים. "היא נכנסה לבית הקפה שלי ומיד ידעתי שהיא תהיה אשתי". לישי לא היה ספק שנגה חילונית, אבל משהו אמר לו שהחיבור הזה יצליח. אנחנו שומעים לא פעם על סיפורי אהבה ממבט ראשון, אבל הם לא תמיד נגמרים באושר ועושר עד עצם היום הזה… נגה לעומת זאת, לא חיפשה חתונה ולא בעל דתי. "נפגשנו, הוא היה מקסים והיה לי כיף איתו. לא הייתי במקום של להתמסד ובגלל זה הדת לא מאוד הטרידה אותי. זה מצחיק, שדווקא אני, אפיקורסית מוחלטת, מוצאת את עצמי מדליקה נרות שבת ובודקת הלכות.
השניים חיו יחד שלוש שנים, בהם תהו איך זה יכול לעבוד, עד שהבינו שזה כבר לגמרי עובד. האהבה שלהם עוזרת להם להתגבר על המכשולים והיום, שנתיים אחרי שנישאו ויש להם ילדה, הם מנהלים אורח חיים דתי- חילוני, דתילוני.
נגה: "ישי שומר שבת והבית מכבד את זה. יש פלטה ומיחם, ואורות דולקים כל השבת. אני לא אבשל או אכבס בשבת, אבל אני נוסעת בשבת ומשתמשת בטלפון. אני מתחברת למשפחתיות שזה יוצר, אבל זהו בסה''כ. אני מכבדת את הבחירות שלי ישי ואת אורח החיים שהן מביאות איתן, אבל אני נשארת מי שאני".
ישי קיווה זמן ארוך שנגה תחזור בתשובה ותצטרף אליו לאורח חיים דתי. "לקח לי הרבה זמן להבין, שזה לא עובד ככה, שאי אפשר לגרום למישהו אחר להאמין. אני בטוח בדרך שלי, אבל מקבל את נגה כמו שהיא. לא קל לי שהבית לא מתנהל כמו בית בו שני בני הזוג דתיים, אבל אני יודע שגם נגה לא תמיד מרוצה. אנחנו נפגשים באמצע".
הם אמנם התלבטו והתחבטו הרבה זמן איך יעשו את זה, אבל מסתבר שכל זמן שהיו רק שניהם, לא הייתה שום בעיה. הקשיים מתחילים כשהילדים מגיעים וצריך להחליט איזה ערכים מנחילים להם. לכל זוג יש פער כזה או אחר בהשקפת העולם, כזה שיוצר חילוקי דעות, אבל אצל זוגות מעורבים, הנחת היסוד הבסיסית שנויה במחלוקת- בורא עולם: יש או אין. ואם יש, מה מקומו בחיי היומיום. נגה משתפת: "זה לא הולך להיות קל, אבל אנחנו עוד לא שם. הילדה שלנו עוד קטנטונת ואנחנו עוד לא במקום הזה. אם יש משהו שהבנו לאורך הדרך, זה שכל דבר בעיתו. סוג של "כשנגיע לגשר". בגדול, ברור לנו שאנחנו רוצים לכבד ולהעצים זה את זה מול הילדים שלנו וזה יהיה הקו המנחה. התוכן האידיאולוגי פחות רלוונטי, והדימוי שאנחנו יוצרים אצל הילדה שלנו מקבל את רוב המשקל. אני רוצה שזה יהיה דימוי חיובי".
אחרי שהתמונה הכללית התבהרה לנו, תהינו איך נראות הכנות לחתונה של זוג כזה. האם הן מורכבות יותר משל זוג אחר, או שהן דווקא קלות יותר, כי זוגות מעורבים רגילים להתפשר. בר ועוז, גם הם חילונית ודתי, עומדים להתחתן באביב הקרוב. ביקשנו מהם לחלוק איתנו את הקשיים סביב תכנון החתונה.
"הפערים הכי גדולים הם בין המשפחות שלנו דווקא ולא בינינו. אנחנו החלטנו להתחתן אחד עם השנייה, אבל המשפחות קיבלו את החתונה הזאת כנתון", אומרת בר. "עוז הוא דתי מבית ואני באה ממשפחה חילונית. חוגגים חגים, מדליקים נרות שבת מדי פעם אבל זה הכל". מפגש בין משפחות יכול תמיד להעלות ניצוצות, אבל כשכל משפחה רגילה למנהגי חתונה שונים לגמרי, הקרקע מתחילה לבעור. בר: "למשפחה של עוז היה ממש חשוב שיהיה הכשר מסויים על האוכל ובמקום שבחרנו להתחתן אין הכשר כזה. אז צריך או לוותר על המקום, או להביא
קייטרינג חיצוני, מה שמייקר מאוד את כל הסיפור".
חילוקי הדעות בין בני הזוג והמשפחות לא נגמרים בבחירת האולם. כשבר ועוז התחילו בעיצוב ההזמנות, הם הבינו שהדרך שלהם עומדת להיות מאתגרת. עוז רצה שעל ההזמנה יהיה פסוק מספר תהילים ובר דווקא רצתה שורה משיר של נתן אלתרמן. עוז: "יש עניינים שלא יכולתי לוותר בהם. במשפחה שלי היו מזדעזעים אם היו רואים שאין משפט מסורתי על ההזמנה. אפילו על לכתוב "בס''ד" התווכחנו".
אז בעניין ההזמנות בר השתכנעה, אבל מה קורה כשהאח של החתן מודיע שלא יוכל לרקוד בחתונה אם הריקודים לא יהיו מופרדים? בר: "בשלב הזה אמרתי "עד כאן". אין מצב שהריקודים בחתונה שלי יהיו מופרדים. אני רוצה לרקוד עם חברים וחברות, שאמא ואבא שלי יוכלו לרקוד אחד עם השנייה. היו רגעים שרציתי לבטל הכל".
וזה לא נגמר שם. כשבר התחילה לדבר על שמלות, עוז התחיל לגשש ולבדוק - שהשמלה תהיה מספיק צנועה, שלא יראו טפח ובטח שלא טפחיים. בר לא הסכימה לשמוע בשום אופן על שמלה עם שרוולים וטענה: "עוז יכול ללבוש מה שהוא רוצה. מצידי שיבוא עם חצאית סקוטית. אני על השמלה לא מתפשרת. אני יודעת איזו שמלה תהיה לי מאז שאני בת 7".
במשפחה של בר יש מסורת קטנה, הרב שחיתן את ההורים חיתן גם את האחים הגדולים של בר עם בנות זוגן, ועכשיו הגיעה תורה להשתתף במסורת. במשפחה של עוז לכולם ברור שרב הקהילה הוא שיקדש ויברך. אז מה עושים? אפילו כשכבר מסכימים על אותו הסגנון, והולכים על רב אורתודוקסי למהדרין, נתקלים בוויכוחים ובקשיים.
מסתבר, שככל הזוגות, גם זוגות מעורבים מגיעים לעמק השווה. הם אפילו ממש טובים בזה. מקום האירועים מצא פתרון לבעיית הכשרות ושיתף פעולה עם קייטרינג אחר, הזוג מצא פסוק מתהילים שהוזכר גם בשיר של אלתרמן והריקודים יתחילו בהפרדה ויאוחדו בהמשך הערב. השמלה שבר חלמה עליה נמצאה והוסכם שתלבש עליונית צנועה בחופה ובקבלת הפנים והמשפחות החליטו לבחור ברב אחר, שלישי, שיחתן את הזוג. ואז, כשהיום המאושר התחיל להתקרב, והזוג התחיל לדון בשבוע שלפני החתונה, עוז הבהיר שהוא מתכוון להתנתק לחלוטין עד החתונה, ממש עד החופה. ובר? "המשמעות של זה היא שאין צילומים זוגיים ביום האירוע ושלא נהיה נוכחים בקבלת הפנים. אין מצב שזה מה שיהיה". אמנם לבעיה הזאת עדיין אין פתרון, אבל אנחנו סומכים על השניים.
אם יש משהו שלמדנו מהכנת הכתבה הזאת, זה שזוגות מעורבים הם פשוט אלופים בפתרון בעיות ובעבודת צוות. הם לא ממהרים לפוצץ ולהתפוצץ, ולא מפחדים להתעמת. נגה: "זה תהליך ארוך, בו את מבינה שבזוגיות טובה אי אפשר לנהל פנקסנות. אם אמשיך למנות את כל הדברים שוויתרתי או התפשרתי עליהם, אשאר ממורמרת ומתוסכלת. אנחנו הרי לא סופרים את הרווחים שלנו בסיטואציות כאלה, ויש המון. יש לי חבר נפש אמיתי ומשפחה מדהימה. כמה זה נשמע נדוש, הפערים דווקא מקרבים בסופו של דבר. אנחנו נאלצים להיות כל הזמן עם היד על הדופק ולשים את הזוגיות שלנו על שולחן הניתוחים. זה אומר, שאנחנו מדברים בצורה מאוד פתוחה אחד עם השנייה ומשתפים בדברים הקשים. הטיפ הכי חשוב שיש לי לזוגות כמונו, הוא אל תהססו להתייעץ. יש הרבה מה ללמוד מאחרים, וההזדהות עם זוגות שדומים לנו מאוד מרגיעה ועוזרת".
תמונה: יהל שרביט
תמונה: ארטתמיר
תמונה: סיפור אמיתי - True Story
תמונה: יוליה פוטוארט
תמונה: הרב דוד הריסון
