שמחים שאהבת,
כדי לשמור את הבחירה שלך ולהציג לך תוכן מותאם אישית עליך להתחבר למערכת.
התחברות
תודה, אולי בפעם הבאה.
mitformit
להמשך גלישה באתר
x
חתונה היסטורית
אם מרגש אתכם להתחתן במקום עם אופי היסטורי אמיתי, אספנו עבורכם כמה מהלוקיישנים עם הסיפורים ההיסטוריים הכי מעניינים, התרומות הכי חשובות להתיישבות בארץ והפיקנטריה הכי מרתקת לחובבי הז'אנר, כדי שתוכלו לבחור את המקום שלכם לפי הסיפור.
| זמן קריאה: 6 דקות
//=$article['displayEngineLikeCount']?>
1.7K
מתקופת התלמוד דרך יזמות של עולי ההתיישבות: TOP דוראן
הסיפור של חירבת דוראן חוזר אחורה עד תקופת התלמוד, אז נקרא היישוב "דורון" והיה ידוע בכרמים שעיטרו אותו. במקום נמצאו גת עתיקה ובתי בד מהתקופה הביזנטית, לפני כ- 1,500 שנים, המעידים על הזיתים והגפנים שגידלו באזור. הגת שנמצאה בחפירות הייתה גדולה במיוחד וכללה לא פחות מעשר בריכות תירוש, הנפרשות על פני 3 מפלסים שונים, בכל אחד תאים בהם הונחו הענבים לפני תהליך הדריכה. ההנחה היא שמדובר באותה הגת המוזכרת בתלמוד. עוד נמצאו באזור, לרגלי הגבעה, מערות קבורה ובהן כלי חרס וזכוכית מהתקופה הביזנטית.
שנים רבות אחר כך, בשנת 1890 הוקמה רחובות כמושבה, באזור שנקרא אז על ידי הבדואים המקומיים "אדמות דוראן". חירבת דוראן ממוקמת על הגבעה ברחוב יעקב, עליה הוקמה המושבה. בלב אחד הפרדסים היפים באזור הוקם מתחם TOP דוראן בשנות ה-80 של המאה העשרים, ובשנת 1981 נערכה בו החתונה הראשונה.
TOP דוראן הוא תוצר של עבודת יזמות שביצעו עולים לארץ מהמאה ה-19 בתחום ענף האירועים והשמחות, וככזה – משלב בתוכו את המסורת היהודית העתיקה השוכנת במקום. המקום שופע עצי הדר, חלק מהפרדסים הוותיקים של המושבה ואחר כך העיר רחובות.
מתקופת התלמוד דרך יזמות עולי ההתיישבותתמונה:(TOP דוראן)
יפו בלילות של שנות ה-60 הבוהמייניות: בית כליף
בשנות השישים (העליזות, כמו שאומרים), אחד הלוקיישנים הלוהטים של חיי הלילה בתל אביב-יפו, זה שמיגנט אליו את מיטב אנשי הבוהמה ואירח על במותיו את מיטב האמנים ואגדות התקופה – היה לא אחר ממתחם בית כליף.
משנות השישים ועד היום כל כך הרבה השתנה, אבל בבית כליף - הקסם הבוהמייני של שנות השישים נשמר במלואו, ומופלא מזה – הסגנון העותומני המהודר של מאות שנים אחורה נשמר גם הוא, כאילו אנשי בית כליף יודעים לעצור את הזמן: ממבואת הכניסה העותומנית העתיקה, מלאה בקשתות פנימיות, דרך הגינה היפואית הקסומה, עד למרפסת המשקיפה על כל העיר והים, וביניהם – חלל פנימי בסגנון לופט תל אביבי רומנטי ומחוספס.
התוצאה היא מקום מלא כבוד והבנה להיסטוריה המפוארת שלו, מבלי שאלו מפריעים לו לספק את כל האלמנטים העדכניים שתרצו בחתונה שלכם. הקסם והחזון ההיסטורי של המקום שומרו על ידי רועי אורן, נכדו וממשיך דרכו של מייסד הכליף, חיים לוי ז"ל. לרוח החדשה והעדכנית של המקום אחראים השותפים החדשים של המקום, שחר קסמן וצחי רחמים, שהביאו לנו את כמה ממקומות הבילוי החשובים של תל אביב.
אחוזת מגד היא שמה העתיק של אגדת דשא, אחוזה היסטורית בפרדס חנה שנבנתה על ידי רופא, חקלאי ואיש עסקים ציוני בשם ד"ר זאב ברין. הרופא שעלה לארץ מגרמניה בשנת 1910 פעל רבות למען היישוב היהודי בארץ, כולל הקמת חברת מניות בגרמניה שאפשרה ליהודים לרכוש קרקעות חקלאיות בארץ ישראל. בכספי המשקיעים היהודיים הקים ב-1928 את האחוזה, בשעתו על גבעה ממזרח לחדרה, אשר כללה גדר מבטון להגנה על האחוזה מהתקפות של ערביי האזור ובריכת השקיה לפרדסים בסביבה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, רבים מהמשקיעים היהודים בעלי המניות באחוזה הגיעו לארץ, והקימו את היישוב מגד, למרגלות הגבעה עליה שכנה האחוזה, מצפון. ש"י עגנון, גיסו של ד"ר ברין, הציע לקרוא למקום אחוזת מגד, והצעתו התקבלה.
באחוזה וסביבה הקים ד"ר ברין מרכזים חשובים מאין כמוהם להתיישבות הציונית: מבית האריזה לפירות הדר אפא"י (אגודת פירות ארץ ישראל), דרך בית הספר החקלאי שמשכנו הארעי הראשון היה באחוזה עד לבניית משכנו הקבוע בפרדס חנה. אחרי שעבר ד"ר ברין חזרה לחדרה כדי להקים בה את אחוזת עמיר למשק חקלאי מגוון, נמכרה חוות ברין לאישה בשם קלר ורסהיימר, אלמנה ואמא לשלושה ילדים אשר ניהלה מוסד לילדים חוסים בגרמניה לפני שעלתה לארץ. את החווה רכשה כדי להקים בה מוסד לילדים חוסים בשם 'משק ילדים'. פרוץ מלחמת העולם השנייה, ורסהיימר פנתה למנד"ט הבריטי וקיבלה אישור להעלות ארצה 12 ילדים יהודיים מגרמניה.
לפני עשרים שנים שופצה האחוזה והפכה לגן האירועים ההיסטורי 'אגדת דשא באחוזה', ובשנת 2009 שומרו ושוחזרו בית האחוזה. המבנים הארכיטקטוניים נשמרו היטב, חצר החאן המרהיבה לא משאירה מקום לספק – מדובר באתר יפהפה מאין כמוהו, המסמל נקודות ציון היסטוריות ותרבותיות בהתיישבות העברית בארץ.
נקודות ציון היסטוריות ותרבותיות בהתיישבות העברית בארץתמונה:(אגדת דשא באחוזה)
מבית יתומים למטה צבאי אסטרטגי: חוות אלנבי
בשנת 1890 הוקמה בקיבוץ נצר סירני "חוות שפון" ששימשה כבית יתומים על ידי הכומר לוודוויג שנלר, אשר הקים 30 שנים לפני כן את 'בית היתומים הסורי' בירושלים, בית מקלט לילדי הנרצחים בטבח המוסלמים את הנוצרים בסוריה ובלבנון. החווה נוהלה על ידי משפחת שפון הגרמנית, תחת החזון של שנלר לייסד במקום מושבה חקלאית שתכשיר את ילדי הארץ הערביים לאיכרים מיומנים. לאחר כ-1500 שנים בהם שימשה האדמה שממה בלתי פורה, קיבלו מנהלי החווה מהממשלה התורכית את הקרקע לתקופה של 40 שנים לחכירה, והחלו לעבוד במרץ, כיאה לגרמנים חרוצים ועיקשים: האדמות עובדו, הבאר העמוקה הראשונה נחפרה, פרדסים של לימונים ותפוזים נטעו, כל זאת בידיעה שהאדמה וכל פירות המאמצים שהושקעו בה יכולים להיות מולאמים על ידי התורכים בתום תקופת החכירה. בשנת 1906 הצליחו בעלי החווה לרכוש את האדמות, בעזרתה של ממשלת גרמניה. שנה לאחר מכן הגיע שנלר עם 30 יתומים להקמת 'בית היתומים הפלשתינאי' במקום שכלל חדרים חצי גמורים בצריפים ארוכים בעלי קומה אחת ועצי אקליפטוס וברושים שזה עתה ניטעו. התורכים עדיין לא הרשו לבעלי החווה לבנות בה מבני קבע. בעזרתם של טייחים, שוליות, צוות הנגרייה מירושלים, הילדים, ובדואים – עד לאותו הערב ישבו הילדים לארוחה ליד שולחנות נקיים, ובלילה ישנו בחדרים שזה עתה הונחו בהם מסגרות החלונות, הדלתות, ומשטחי הרצפות. לילדים שהיו עד אז עניים מרודים, היה זה בית מפנק ואוהב כמו שלא הכירו.
בתחילת מלחמת העולם הראשונה שימשה החווה לשיכון מטה הצבא הגרמני. אחרי שחצייה הדרומי של ארץ ישראל נכבש על ידי האנגלים, הם שיכנו בחווה את המפקדה הצבאית הראשית, בה ישב הגנרל אלנבי. בשנת 1918 הגיע לישראל 'ועד הצירים' בראשותו של חיים ויצמן, שנפגש עם גנרל אלנבי והתרשם מהתנגדות הקצינים הבריטיים לציונות היהודית. שנה לאחר מכן ויצמן ביקש מגנרל ווטסון, ראש המינהל האזרחי הבריטי, לקבל את הרכוש הגרמני חזרה, כדי ליישב בהם חיילים יהודיים משוחררים, אך בקשתו לא נענתה. במלחמת העולם השנייה הפכה שוב החווה למרכז של הצבא הבריטי, ושימשה כבית ספר לקצינים לצד בית חולים צבאי.
לקראת קום המדינה הגיע לאוזניהם של אנשי הביטחון בבאר יעקב כי הבריטים עומדים למסור את החווה ללגיון הערבי, ואחד מראשי הכנופיות הערביות – חסן סלמה – מיקם בה את המפקדה שלו, ממנה ניהלו ערבים את פעולות הפגיעה באדם וברכוש שקיימו נגד היישובים היהודיים באזור. זה המשיך עד שמפקדי 'ההגנה' החליטו לשים לכך סוף, וב-5 לאפריל 1948 פרצה פלוגה של 'גבעתי' למפקדה בחווה, השתלטה על הקומה התחתונה של הבניין, הניחה בה חומרי נפץ, ומוטטה את המבנה על השוכנים בו. במלחמת השחרור גרו בחווה אנשי קיבוץ בוכנוואלד, הנקרא על ידי מחנה ההשמדה אותו שרדו, והם החליטו לקרוא ליישוב 'נצר', אשר לימים הפך ל'נצר סירני'.
חוות אלנבי משמשת כיום גן אירועים, המשמר בצורה מופלאה את המורשת והעבר המפואר שלו. הריהוט והעיצוב של המקום מסמלים תקופות היסטוריות ומורשת ציונית, ומתקיימים לצד מערכות סאונד, תאורה ומטבח מתקדמות וחדשניות.
מבית יתומים למטה צבאי אסטרטגי: חוות אלנביתמונה:(חוות אלנבי)
משמר בצורה מופלאה את המורשת והעבר המפואר שלו.תמונה:(חוות אלנבי)