רני ואור - נעים להכיר
אני תל אביבית מלידה, חיה בהילוך גבוה מהבוקר עד הערב, בחורה תקתקנית. מגיל 16 ידעתי שאני רוצה ללמוד עיצוב אופנה בשנקר וכך היה. עשיתי סטאז' בסטודיו לשמלות ערב באמסטרדם ועבדתי קצת אצל מעצבת מצליחה בארץ. עוד בחיי הרווקות פתחתי עסק משלי ולגמרי הרגשתי שהסנדלר הולך יחף. כמה חודשים אחרי הכרתי את אור.
אור גדל בצור הדסה שבהרי ירושלים, בנוף שונה לחלוטין משלי. הוא סטודנט שנה רביעית ברפואה ועובד בסטארט-אפ שקשור בתחום.
אנחנו מכירים דרך חבר רחוק משותף. מסתבר שאור ראה אותי כבר לפני 7 שנים וחשב שיש לי חבר כל הזמן הזה - אז הוא לא התחיל איתי. לפני שנתיים וחצי הוא נתקל בי באפליקציית היכרויות ושלח לי הודעה בפייסבוק (אחרי שנים שהיינו חברים שם).
קבענו בבר בת"א שיום קודם ישבתי בו עם דייט אחר. זאת הייתה תקופה שהרגשתי שאני עובדת בעולם ההיכרויות במקביל לעסק, כל דייט שהיה לי לפני אור ארך שעה, שעתיים ושם זה הסתיים, מסיבות כמו - אוכל בצורה לא אסתטית (שאיבת ספגטי ברעש), קול מונוטוני, שערת גבה לא במקום, לא בנוי לקשר רציני ועוד סיבות מנומקות כאלה.
ואז הגיע אור... אני זוכרת שכאבו לי הלחיים מרוב שהחיוך היה תקוע לי כל הערב על הפנים, דיברנו הרבה על מקומות שהיינו בהם בחו"ל. הוא היה בול לטעמי (מה שלא קרה לי הרבה זמן) ראיתי אותנו יחד כבר בדייט ההוא. יותר נכון קיוויתי, כי כבר התחלתי להתייאש ולחשוב שלא אמצא את האחד שתואם את הצ'ק ליסט שלי ושיום אחד אולי אצטרך להתפשר.
חיי תל אביב - מצעד הגאווה ממש מתחת לבית שלנואני מודה שלקח לי זמן להתאהב (הרבה זמן)
אחרי הדייט הראשון, כשהמשכנו להיפגש עלו לי שאלות "האם הוא האחד".
חודש אחרי שהכרנו הוא יצא לחודש שלם לעשות את שביל ישראל. בחיבוק פרידה הוא אמר "אני אוהב אותך", לא ידעתי איך להגיב לזה, אם הוא באמת מתכוון למה שאמר או שזה יותר הגיע מהמקום של לשמור עליי כשאנחנו נפרדים לחודש, לא הגבתי. דיברנו בטלפון ובהודעות ואני התחלתי להתערער לגביו ולגבי הקשר. נפגעתי הרבה בעבר ופיתחתי מחסומים רגשיים שגרמו לי לפקפק בקשר, ואולי בעצם לשמור על עצמי משבירת לב נוספת.
כשאור חזר החלטנו לטוס יחד לברצלונה, ומבחינתי זאת הייתה הזדמנות לבחון אם הוא ואני בכלל מתאימים. הגענו לשדה הסתבר שהדרכון של אור קצת קרוע. חשבתי שזה שטויות ושנסתדר אבל לא נתנו לו לטוס. התלבטתי אם להישאר איתו בארץ או לטוס ושיצטרף אלי אחרי שיסדר את עניין הדרכון. הייתי בתקופה אינטנסיבית בעבודה ופשוט לא יכולתי לשאת את המחשבה להישאר בארץ עוד לילה... טסתי לבד ואור הצטרף יום למחרת בצהריים. דווקא שם נפלו האסימונים וכששיחררתי תמונה שלנו יחד לאוויר העולם, זה היה מבחינתי אישור שזה זה.
היום אני יכולה להגיד שאור הוא הבחירה הכי מוצלחת שלי בחיים, החבר הכי טוב שלי, ואני מתאהבת בו כל יום קצת יותר ממקום של הערכה. אני מרגישה ממש ברת מזל.
יציאה מעולם הרווקים בתמונה אחת ;)מצחיק, זה מרגיש שהתהפכו היוצרות.
בהתחלה הוא רצה יותר את הקשר בינינו ואני לא הייתי בטוחה, ואחרי שנה שגרנו יחד התחלתי לשלוח לו רמיזות עבות לגבי עיצוב הטבעת.
בתאריך של השנתיים שלנו הוא העיר אותי ב-5 בבוקר ואמר לי: "תארזי, נוסעים לשחק 'המירוץ למיליון' - תזרמי עם זה". אמרתי לו "מעולה. רק ב-8:00 אני צריכה להיות חזרה בסטודיו, לקבל 6 כלות חדשות".
הוא ענה שזה טופל ושהוא ביטל אותן. נפערו לי העיניים מעצבים - באותו רגע, כעסתי ממש שהוא ביטל לי כלות בלי ידיעתי. בגדול אני פריק קונטרול שחבל על הזמן, ומאמינה שאני אעשה את מה שצריך בדרך הכי טובה.
ניסיתי להירגע כי חשדתי שבסוף היום כנראה תגיע טבעת (אם לא, הוא מת;)) וזרמתי עם הפתק הראשון שאמר לי להגיע למקום בו נפגשנו לראשונה - כיכר הבימה - שם קיבלתי פתק נוסף שאמר לי לבחור בית קפה מרשימה כדי לאכול בו ארוחת בוקר.
בדרך התעסקתי בטלפון כדי לוודא עם כל הכלות שהן מודעות לביטול הפגישות.
כשהווייז עשה חישוב מסלול מחדש הרמתי את הראש וראיתי את השלט לנתב"ג - צרחתי משמחה! אין דבר שאני אוהבת יותר מלטוס לחו"ל, בטח בתקופה של יולי בה אני לא נושמת ונמצאת בסטודיו 12 שעות כל יום. השמחה אמנם התחלפה בדאגה - פריק קונטרול כמו שאמרתי… אפילו שאור ניסה להרגיע ואמר שטיפל בהכל וביטל את הכלות גם של ימי ראשון ושני (ודווקא בגלל זה) הייתי עצבנית ובהלם.
טסנו לפאפוס למלון מפנק, בערב אמרתי לאור שאני רעבה, והוא יודע שכשאני רעבה אני פחות נחמדה ושעדיף לו לבוא איתי מיד לאכול. בכל זאת הוא הציע שנרד למזח ונראה את השקיעה ואז ומשם נמשיך לארוחה, זרמתי מיד ואמרתי לעצמי: "יופי, סוף סוף!"
אחרי 8 חודשים שהחלטנו לעבור לגור יחד פירסמנו את התמונה הזאת עם פנייה לחברים התלאביבים שיעזרו לנו למצוא דירה במרכז העירכשישבנו על המזח אור התעסק עם המעיל המגולגל שלו כמה שניות שהרגישו כמו נצח (שלא היה קשור למזג האוויר בסוף יולי) ואני הובכתי כמו ילדה קטנה אמרתי לעצמי "יואו שישלוף אותה כבר!"
ואז אור כרע ברך.
כשהתקשרתי לספר להורים שלי הסתבר לי שאור כבר היה אצלם שבוע קודם לבקש אישור לקבל את ידי, בקיצור - עשה הכל לפי הספר.
תיעוד מושלם
אחרי כל כך הרבה רמיזות על עיצוב הטבעת...
מפה לשם אנחנו מתחתנים עוד כמה חודשים ועדיין אין לי שמלה...
