מתיישב על הספה מזפזפ בין עשרות חליפות תוהה איזו מהן אני אלבש לאירוע, מוצא אחת כחולה אלגנטית עם עניבה תואמת. מסובב ימינה מסובב שמאלה נראה טוב – קונה. עכשיו רק נשאר למצוא נעליים.
קורא להדס בחדר השינה: "תזדרזי אנחנו נאחר" – חושב לעצמי לנצח אישה תתעכב כאשר היא בוחרת לעצמה בגד.
אחרי זמן מה (באיחור כמובן) הדס מתיישבת לידי ומרכיבה את המשקפיים.
אנחנו בפתח האירוע, פותח את אפליקציית התשלום ומעביר 10,000 קרדיטים לכספת המתנות (הרי לא בכל יום הבן שלך מתחתן), "קמצן" הדס מסננת לעברי.
רואה את ההורים שלי מדברים עם דודה רותי, ניגש לומר שלום.
"היי אמא מה נשמע?"
"הכל בסדר איך אתה, מתרגש?"
"לא, אני כבר התחתנתי. עכשיו זה יהב שצריך להתרגש"
"אתם יושבים איתנו?"
"נראה לי שכן, זה לא שאני צריך לסדר ישיבה."
"עד היום כואבות לי הברכיים מההתרוצצות בחתונה שלך" אומר אבא שלי ואני מחייך.
לאחר קבלת פנים שנראתה לי נצח הגיע טקס החופה.
היה מרגש, בלי יותר מידי אפקטים של מפצים גלקטיים, זיקוקי פוטון, עשן לולייני ושטויות אחרות.
פשוט ונקי – מתאים ליהב.
התיישבנו, המלצר הגיע.
"מה בשבילכם?"
"בשבילי סטייק".
"ובשבילי סלמון" אמרה הדס.
המלצר שולח את הפקודה ואני שומע את המדפסת מהחדר הסמוך מתחילה להכין את האוכל.
תוך כמה דקות א.ל.מ.ה (אנדרואיד לביצוע מטלות הבית) הגישה לנו את האוכל.
"וואו" אמרתי "יהב השקיע, זה כמעט כמו הדבר האמיתי. מעניין כמה עלתה לו כל מנה."
"מלצר עוד וויסקי בבקשה" קראתי.
"אני חושבת ששתית מספיק" אומרת הדס.
"זה לא שאני צריך לנהוג הביתה או משהו " עניתי.
"ובכל זאת מספיק"
סוף הערב הגיע, כולם כבר התנתקו.
ניגשתי ליהב ושאלתי: "נו איך היה?"
"אני לא מאמין שנגמר כל כך מהר".
"מה עכשיו?"
"קנינו חבילת ירח דבש בקריביים אנחנו מתחברים מחר בבוקר".
"לכמה זמן?"
"חודש"
"יפה". "מתי תקפצו לבקר? לא הייתם אצלנו כבר כמה חודשים."
"שבוע שעבר ביקרנו אבא וגם עכשיו אתה רואה אותי."
"עכשיו זה לא נחשב וגם שבוע שעבר זה לא באמת – לראות זה לא לבקר, מתי תבואו באמת?"
"מבטיח אחרי הירח דבש".
"טוב" אני אומר ומחבק אותו "תעשו חיים ותשמרו על עצמכם".
"אבא זה לא שנזוז מהמתקן או באמת נהיה בקריביים, אין לך מה לדאוג."
"טוב בוא תגיד שלום לאמא."
לאחר שנפרדנו לשלום הדס ואני התנתקנו, הרמנו את משקפי הVR, יושבים על הספה בבית ומסתכלים אחד על השני.
"אתה בא לישון?" היא שאלה.
"נראה לי אני אשאר קצת על הספה אני טיפה מסוחרר"
"אמרתי לך" היא אמרה ונכנסה לחדר השינה.
סוף דבר.
מה צופן העתיד - אי אפשר לדעת. אבל רגע לפני שכולנו הופכים לישויות דיגיטליות שנפגשות ומבלות במרחב וירטואלי - בואו נהנה מהחום, המגע, הריחות, הטעמים, המוסיקה, החיבוקים, ההרמות על הכתפיים ומכל החגיגה האנושית המפוארת הזאת.
כי חתונה זו מסיבה ומסיבה זה כיף – תבלו.
