אם יצא לכם לאחרונה להסתכל על תיכוניסטים מאוהבים ולזלזל, אתם חייבים לקרוא את הסיפור הבא, כי הוא ישנה את דעתכם. באפריל הקרוב, ינשאו ענבל ואוראל לאחר 15 שנים של היכרות ואהבה שלא נגמרת. סיפור חתונה להתגאות בו.
ב-4.4.2024 בזכרון יעקב, תתקיים החתונה של ענבל ואוראל, שתי כלות חיפאיות שהכירו אי שם באינטרנט של שנות ה-2000. הן יעמדו יחד, נרגשות ומאושרות ויוכיחו לכל העולם עד כמה אהבת נעורים יכולה לעמוד במבחן הזמן ולהפוך לסיפור אהבה מרגש במיוחד. היכונו לחתונה שמתבססת על אהבה, פשטות ומשפחתיות.
צילום: אריאל אריכאענבל: "הכרנו במסנג'ר, צ'ט שהיה פעם באינטרנט, היא הייתה בכיתה י' ואני בכיתה ט'. אחרי כמה ימים של שיחה קבענו להיפגש, ישבנו על ספסל ליד גן החיות של חיפה ודיברנו במשך 6-7 שעות. התבגרנו ביחד ואחר כך ניסינו קצת לגור ביחד והיינו יחד במשך 10 וחצי שנים. אחר כך הייתה לנו הפסקה של שנתיים- שלוש, אני עברתי למרכז והיא נשארה בחיפה, אבל לקראת סוף הקורונה חזרנו לקשר. תמיד הייתה התעניינות אחת בשנייה, ובסוף חזרנו".
לאחר ON-OFF של שנים, אוראל וענבל החלו לדבר על חתונה, אבל אף פעם לא הגיעו באמת להצעה. הן טיילו בפריז ועשו צניחה חופשית, אבל בסוף ההצעה התקיימה בבית המשותף שלהם עם קינוח קטן. "אחר כך יצאנו לחגוג עם כל החברים ולספר לכולם".
ענבל: "4 זה מספר המזל שלנו, זה גם הולך להיות ביום חמישי, בקיץ, ב
'ביסטרו דה כרמל' בזכרון יעקב. קיבלנו חבילה שכוללת את האולם, האוכל, הדיג'יי והצלם. בחרנו במקום בגלל שהוא מאוד כפרי, רומנטי, יש בו הרבה אלמנטים של עץ וגם המון יין.
אנחנו מאוד מסודרות, הכנו תקציב עתידי ואנחנו על המספרים. אני מדמיינת חתונה קטנה של 120 איש, עם המשפחה והחברים, משהו כמה שיותר קליל ומרגש, שכולם ירגישו שהחלל מכיל משפחה אחת גדולה. אני רוצה אווירה רומנטית, אני רוצה שיהיה גם נעים לדבר ולאכול ולא רק לרקוד, אז גם לא אווירה רועשת מדי. מבחינת הטקס, קצת הלכתי לאיבוד בכל הדבר הזה. חשבנו על האופציה שחברים ינהלו את הטקס, אבל אני מעדיפה לקחת מישהו מקצועי, כי כשאת משלמת למישהו יותר נעים לך לדרוש רף מסוים".
"4 זה מספר המזל שלנו".למרות שהיינו רוצים להאמין שאנו חיים בעולם אידיאלי בו כל אהבה היא אהבה ואין הבדל בין אדם לרעהו, הפחדים של הקהילה הגאה עדיין קיימים, פחדים של חוסר קבלה או אפילו אפליה. גם ענבל חששה מעט לפני שהחלה בתכנון החתונה, אך שמחה לראות שטעתה "אני חייבת להגיד, שלפני שהתחלנו לחפש את האולם, היה בי חשש שמישהו יסרב לנו כי אנחנו 2 כלות ובאמת הופתעתי לגלות שלא. לא יודעת אם זה בגלל הכסף, או כי באמת לא אכפת להם מי עומד תחת החופה, אבל ככה זה צריך להיות. לכולם מגיע אהבה, וזה משהו שלא צריך לדבר עליו בכלל".
האם תהליך היציאה מהארון היה משהו שחוויתן יחד, שנעזרתן אחת בשנייה במהלכו?
"אני לא חושבת שאי פעם הייתי בארון, זה לא משהו שהסתרתי. גם אוראל לא באמת הייתה צריכה לצאת, ההורים שלנו היו מאוד פתוחים. כן היו כמה פעמים בתור נערות שניסו לשים לנו קצת ברקסים, אבל זה הגיע מרצון טבעי של הורה להגן על הילד שלו, עד שהוא מבין מה טוב לו. היום שתי המשפחות שלנו, שעדיין מתגוררות בצפון, נפגשות ביניהן".
"היינו רוצים להאמין שאנו חיים בעולם אידיאלי בו כל אהבה היא אהבה ואין הבדל בין אדם לרעהו"."אני אהיה בשמלה ואוראל בחליפה, אבל מאוד נשית. סירבתי לשלם סכומים של 12 אלף ש"ח ומעלה על שמלה, מצאתי משהו שאני אוהבת בסכום שאני יכולה לעמוד בו ב'גוון לבן'. אוראל קנתה את החליפה מרשת בקניון, מצאנו חליפה ממש יפה שגם מתאימה לשמלה שלי. לא חייב ללכת לחייט או למי שמתמחה בנישה של כלות, זה רק מקפיץ את המחיר".
סיפור אהבה בכל אספקט של החתונה:
אמנם ענבל ואוראל עוד לא סיימו עם כל התכנונים ולא סגרו עם כל הספקים, אבל יש מספר דברים שמאוד ברורים להן: הן רוצות חתונה שמציגה את האהבה שלהן, את האמונה שלהן באהבת נעורים ואת הרצון שלהן לחיות יחד לנצח. לא משנה לאן הלכו בחיים, בסוף חזרו לזרועותיה אחת של השנייה. בנוסף, חשוב להן שיהיה שיח נרחב יותר על חתונות גאות "אנחנו כמעט לא רואות חתונות כאלו בקבוצות של המתחתנים" מספרת ענבל "הייתי רוצה לנרמל את זה הרבה יותר. כל חתונה היא חתונה של אהבה, במיוחד בקשר כמו שלנו- אנחנו כמעט נצח ביחד, בטוטאל 15 שנה שזה המון זמן. אהבת נעורים זה לגמרי אמיתי".
אז לפני שאתם רצים להרים טלפון לקראש שלכם מהתיכון, פרגנו באיחולי מזל טוב לכלות העתידיות שלנו וזכרו שאהבה היא אהבה, על כל גווניה וסוגיה.
כתבות נוספות שיעניינו אתכם:
