נשים וספרים זהו סיפור אהבה לכל החיים. הם תמיד יודעים איך להחמיא ולפרגן אבל הכי חשוב הוא שהם הישועה היחידה שלנו ב- bad hear day ( ולפעמים אפילו לא רק יום אלא שבוע או אפילו חודש).
מי כמונו יודע שבימים האלה שבהם אנחנו קמות ושום דבר לא מסתדר על הראש הזה שלנו, שום דבר גם לא מסתדר בתוכו, ועד שלא נצעד בגב מכופף ומלא בושה לתוך המספרה, נבלה בה שעתיים שלוש כדי לצאת בגב זקוף מלא גאווה, שום דבר לא ישנה את המצב ולא יעלה על פנינו חיוך של אושר.
אז איך אפשר שלא לאהבו את האנשים הנפלאים האלה שתוך כדי יבוש של אמ'אמא של הקרקפת שלנו, הרס השער ומלחמה המתמדת של שכנועים להסתפר, הם מצליחים לעשות אותנו יפות כמו בז'ורנלים. בידיו ובמקצועיותו טמון האושר הנשי השברירי!
אני אוהבת להיות יפה ואני שונאת, לא, שונאת זאת לא המילה, אני מתעבת ספרים ומספרות, איך זה יתכן? זה מאוד פשוט, כשאת מגיעה למספרה קודם כל מביאים לך קפה לא טעים, אחרי זה מביאים לך עוד קפה לא טעים, את יושבת ומתייבשת תוך כדי דפדוף ב"לאישה" מלפני שנתיים והאזנה לסיפורים האישיים הנוגעים ללב ולעצמות של כל הלקוחות הנמצאות במספרה. אחרי זה את מקבלת מים, ואאאאז... באיחור קל של כחצי שעה (אפילו שהזמנת תור שבוע מראש) את מתיישבים בתוך הכיסא של הספר, והוא, הולך לאכול, אחרי זה לנשנש, אחרי זה הוא חייב לעשות תיקונים למישהי שהייתה לפנייך ואז פתאום מגיע כלה והוא חייב להתעסק רק איתה וכו וכו.... ואת באת רק לפן, את לא רוצה קפה ואת לא רוצה סיפורים, רק פן ולהמשיך לרוץ לעיסוקייך, את רק רוצה להיות יפה ושיכבדו את זמנך. כשסוף סוף מתחילים לחפוף לך אז זה לוקח 40 דקות כי החופף מספר בדיוק על הדייט של אתמול לחופף אחר. מתיש.
הסתובבתי מאוכזבת בין מספרות רבות אינספור, נדדתי מסיוט אחד לאחר עד שהגעתי לספר שלי! וכשאני אומרת שלי אני מתכוונת שזה באמת שלי כי ככה אני מרגישה שם, במספרה שלו. קוראים לו זאב לוין ונכון, גם אצל זאב לוין יחסינו צהלו בשנה הראשונה בזמן שהוא ניסה להתרגל לשיגעון הזמן שלי ולעצם העובדה שאני ממהרת תמיד (גם כשאני לא מאחרת לשום מקום), אבל תאמת אני מודה, אני הסיוט הכי גדול של כל ספר ואני בכלל המומה שזאב לוין הצליח לביית אותי. מה שאני למדתי בשנה הראשונה זה שאם רוצים עבודה יפה ותוצאה שתהמם לא רק אותי אלא תסבוב ראשים של כל הרחוב, צריך לשתוק, להתמסר לידיים מקצועיות ולשלם מתוך הערכה ולא אחרי ויכוח.
סוד ההצלחה שלו (איתי) הוא כמובן תשומת הלב והסבלנות. אני אסביר, כשאני מופיעה בדלת תמיד פוגשים אותי עם חיוכים, לא דוחפים לי ליטרים של קפה כדי שלא אשים לב שמאחרים כי אין דבר כזה, אם קבעת תור והגעת בזמן, מייד יטפלו בך. חוץ מהחפיפה תקבלי גם מסג' ועם הזמן כוס קפה שאת אוהבים כבר יחכה לך על השולחן כשתכנסי לשם.
המחירים של זאב לא זולים אבל גם לא מעבר למה שתשלמו בכל מספרה תל אביבית אחרת אבל בתוך המחיר הזה גם כלול השירות והיחס החם מה גם שאין מה לדבר בכלל על המקצועיות. הראש שהוא "מקמבן" לי מושך כל כך הרבה תשומת לב בכל מקום שאפילו גברים ברחוב מבקשים ממני למסור לספר שלי דרישות שלום וחוות דעת. אם זה צבע או תספורת זה תמיד אבל תמיד יצא הכי לשביעות הרצון שלי רק צריך טיפה להרפות לשחרר לא להתנגד ולא להתמרד ולהשאיר טיפים לצוות. אם משהו השתבש בדרך (חס וחלילה), מיד תקבלי תיקון בלי שום ויכוח.
מספרה מאוד נעימה ועם נשמה גדולה ואחרי 3 שנים של חוויות והתנסויות בה (שבהם ניסיתי רק פעם אחת ללכת למספרה אחרת ומשם דהרתי בריצה לזאב שיתקן את הנזק), אני אומרת בלב שלם שאם הצליחו לביית אותי ולגרום לי לשמוח כשאני צריכה ללכת להסתפר, אין מישהו שיכול להתאכזב. נשמע קצת כמו סלוגן פרסומי?
ככה זה כשאני אוהבת מומלץ בחום! והכי בקנות!...
הצג עוד
חוות הדעת המוצגת להלן הינה אישית ומבוססת על דעתו, נסיונו והחוויה האישית של הכותב.
הצג פחות
תגובת בית העסק
![bizresponseimage]()
