זוהי כתובתך: כל מה שרציתם לדעת על הכתובה, המסמך המחייב של החתונה

כדי להבין לעומק מהי מטרת הכתובה, ועד כמה היא מהווה מסמך שמחייב את שני בני הזוג, נפגשנו עם ארבעה נותני שירות, שלושה מתוכם רבנים עורכי טקסים, כדי להבין קצת יותר לעומק מה מסתתר מאחורי המילים העתיקות בשפה הארמית.

הרב צוריאל יבין, מסביר: הכתובה היא שטר שקושר בין הבעל לאשתו.
על פי ההלכה היהודית, הכתובה מחייבת בעיקר את הבעל: הוא זה שחתום על הכתובה, ופורש את חסותו על האישה. האישה לא נדרשת לחתום על דבר, כל המחויבויות הן מצד הבעל לאשתו (עובדה מעניינת כשלעצמה).

הרב יהודה מחפוד, רב מחתן ומלווה זוגות לנישואין דרך הרבנות, מסביר את הרציונל שעומד מאחורי הכתובה: בעבר, האישה לא היתה עובדת, אלא כמו רוב הנשים, בחרה לגדל את הילדים בבית. כאשר הבעל החליט שהוא לא מעוניין להמשיך את חייהם המשותפים יחד, הוא יכל לגרש את אשתו.
נשים שגורשו, לעיתים נותרו חסרות כל, ואם לא היתה להן משפחה קרובה, לא היה להן לאן ללכת.
לכן, ביום השמח והמאושר בחייו, חכמינו זכרונם לברכה קבעו תקנה חשובה: אם וכאשר מסיבות שונות, החתן יבחר לא להמשיך עם כלתו החדשה את חייו, הוא לא יגרש אותה בלי לדאוג לצרכיה הבסיסיים.

בגלל שהחתונה והנישואין הם שותפות לכל דבר ועניין, בשותפות יש גם מחויבויות. 
בדיוק כמו בעסקה של קניית דירה או משכנתא, גם בחיי הנישואין, יש מחויבויות לכל צד שלוקח חלק בעסקה. סידור המחויבויות במסמך מסודר, מבטיח שלא יהיו אי הבנות או אי הסכמות בהמשך החיים.

הכתובה היהודית מפרטת את ההתחייבויות השונות בין הבעל לאשתו, בפסוק: "שארה, כסותה ועונתה לא יגרע":

בנוסף לשלושת ההתחייבויות העיקריות, חכמים הוסיפו עוד 7 מצוות מדברי סופרים.
כך למשל, אחת מהן היא לדאוג לרפואת האישה ואפילו לדאוג לתכריכים שיכסוה אחרי מותה. 

הרב מחפוד מסכם:
"הגדלות האמיתית בחיי נישואין, היא לא להיות עסוקים בגירושין או מה יקרה אם חלילה זה לא יעבוד, אלא להיות עסוקים בהתחייבות המהותית שלנו: לדאוג זה לזו, וזו לזה.
כדי שלא תהיינה אי הבנות, לפני החתימה, אני דואג להסביר היטב לזוג מה כתוב, ועל מה בדיוק מתחייבים וחותמים".

זוגות רבים מציפים את השאלה המתבקשת: הבעל מתחייב בשלל חיובים, אבל מה עם האישה? מה עם ההתחייבויות שלה לבעלה? ואיך זה שבכתובה לא מפורטת אפילו התחייבות אחת?
הסיבה לכך היא פשוטה, מסביר הרב מחפוד: גם אם האישה מגיעה ממשפחה מרוממת וחשובה, רגע אחרי שהיא מתקדשת כדת משה וישראל, היא מחליפה את שם משפחתה לשם המשפחה של הבעל.
במסגרת היהודית, מה שהאישה נותנת לבעלה, זה את עצמה. 
הרב מחפוד מוסיף דבר תורה מעניין, שהוא סוד ההצלחה בחיי הנישואין: במילה "חתן" יש את אותן אותיות של המילה נחת, ובמילה "כלה", יש את אותן אותיות של המילה "הכל". ללמד אותנו, שאם החתן יתן נחת לכלתו, היא תהיה מוכנה לתת לו הכל, וזה סוד ההצלחה בחיי הנישואין.

לסיכום, מטרות הכתובה העיקריות הן:

רוב רובה של הכתובה כתובה בשפה הארמית, והיא מהווה חלק בלתי נפרד מטקס נישואין על פי הרבנות. ללא הכתובה לא ניתן לערוך את טקס הנישואין כדת משה וישראל. כל הרבנים מסכימים כי על עורך הטקס לתרגם את עיקרי הדברים, כדי שהחתן ידע על מה הוא חותם.
יש רבנים, שמסבירים את כל הפרטים הללו בפגישה שלפני החופה, ויש רבנים שעושים זאת בטקס החופה עצמו.

מי צריך להשתתף במעמד החתימה?

החתן כמובן, ומלבדו מומלץ שינכחו במעמד החתימה אביו ואביה של הכלה, כלומר נציג מכל משפחה, כדי להראות קבל עם ועדה את רצינותם בהתחייבות.
מלבדם, יש לדאוג לשני עדים שיגיעו ויחתמו במעמד הכתובה, בחלק מהמקומות הרב משמש כאחד מהעדים.

הסכום שמופיע בכתובה הוא עניין רציני, מסביר הרב צוריאל יבין. אם חתן נוקב בסכום מסוים, עליו לדעת שיש לו התחייבות שצריך לעמוד מאחוריה. יש כאלו שחושבים שהסכום המופיע בכתובה, הוא הערך של החתן כלפי כלתו לעתיד, שזה המדד לאהבתו. וזה שגוי! האמת היא, שהאישה שווה כל הון שבעולם, והסכום שנכתב זו בסך הכל התחייבות בכדי להראות את רצינות הנישואין.

הרב אהרון פינקלשטיין מסביר שיש חשיבות להוסיף סכום של תוספת כתובה. כלומר, הגבר מוסיף בכתובה סכום מסוים שנקרא תוספת כתובה, שמעניק משנה תוקף לכתובה עצמה. 
מוסיפים תוספת מהסיבה הפשוטה, שאם נצמדים לסכום העתיק שחכמינו קבעו, כיום לא מדובר בסכום משמעותי. "אני נוהג לבקש מהחתן, את תוספת הכתובה בכפולות של ח"י בגימטריה, כלומר 18. רוב החתנים בוחרים בסכומים של 36,000 שקלים או 360,000 שקלים.

הרב מחפוד מוסיף את השנקל שלו בעניין: "סכום הכתובה הוא עניין אישי, אני אישית חושב שאין עניין להקריא את הסכום עצמו, אלא לשמור אותו בין הבעל לאשתו".

מה עושים עם הכתובה לאחר הטקס?
הרב פינקלשטיין אומר שיש לשמור את הכתובה במקום שמור, היות והיא מסמך מחייב שעלול לבוא לידי שימוש. אפשרות אחת היא לתת את הכתובה לאמא של הכלה לשמירה, במקום ידוע שישאר אצלה לאורך שנים, או לטמון את הכתובה בבית הזוג, באחת המגירות. בכל אופן, חשוב להשתדל ולזכור ולדעת היכן הנחנו את הכתובה.

בהוויה, מאפשרים טקס פתוח ופחות שמרני, הנגיש לציבור החילוני בארץ ובחו"ל, ובכך מספקים מענה למי שלא חפץ להנשא כדת משה וישראל.
"אצלנו אין שני טקסי חופה שהם זהים. כל זוג עובר תהליך אישי ויוצר טקס חופה המתאים לעולם הערכים האישי שלו. לפני החתונה, ניתנת לזוג האפשרות לבחור את נוסח הכתובה, מה הערכים שהוא מקדש ומכניס "לחוזה" של החיים המשותפים. במקום כתובה רשמית, מאפשרים בהוויה לבני הזוג לבחור את הפונטים, הצבעים ואפילו את התוכן הכתוב. היופי הוא שכל טקס מדבר בשפה שרלוונטית לחיים, לזוגיות ולהשקפת העולם של הזוג. כך אנחנו יוצרים טקס חתונה שבו הזוג עומד במרכז, ולא הרב או הסלבריטאי התורן".

לחילופין, לזוגות שאינם מעוניינים בכתובה, ניתנת האפשרות לקבל "תעודת זוגיות". במסגרת הייעוץ עם ארגון הויה, יכול הזוג לחתום בפני עו"ד במחיר סמלי, על תצהיר חיים משותפים, ולקבל את ׳תעודת חיים משותפים׳ המוכרת במוסדות רשמיים, משרדי ממשלה, רשויות מקומיות ועסקים – ומעידה על הזוג כידועים בציבור. התעודה היא אסמכתא קבילה לזוגיות, ויכולה להחליף במידת מה את אישור הנישואין מטעם הרבנות.

לסיום, בין אם בחרתם להתחתן בליווי כתובה כשרה כדת משה וישראל, ובין אם החלטתם ללכת על אופציה אחרת, נאחל לכם חתונה מלאה אהבה, שתלווה אתכם שנים קדימה. מזל טוב!