מכל הלב: ההירתמות של ספקים בימי מלחמה
מרגע שהחלה המלחמה, תחום האירועים נכנס בין רגע למתכונת חירום. חתונות בוטלו, זוגות שינו את מהות האירוע והספקים נותרו מאחור עם סימני שאלה והרבה סדר שצריך להיעשות. תוך כדי הבלגן שנוצר, ישנם ספקים שהחליטו להירתם מכל הלב ולנסות לתת מה שאפשר עבור העם שלנו והזוגות שהחליטו להאיר את החושך באמצעות האירוע שלהם. סיפורים לפאר ולהתרגש מהם.
במסגרת ימי הלחימה, יש ספקים שהחליטו להגדיל ראש ולעשות כל מה שרק ניתן בשביל לעזור לקהילה הישראלית ולתת מעצמם, גם בהקשר של התחום בו הם עובדים וגם מעבר לו. שאלנו אותם על התחושות מאז ה-7 באוקטובר, על הרצון להירתם ולעזור ועל הזוגות, שצמאים להפיץ אור בתקופה קשה זו.
ישנם ספקים שהחליטו להירתם מכל הלב ולנסות לתת מה שאפשר עבור העם שלנו.
די ג'יי עידן הלוי:
עידן מתגורר בגדרה ואב לשני ילדים קטנים ופעוט. בבוקר השבת השחורה, הוא כיוון את השעון המעורר לשעה 6:30 על מנת לנסוע עם משפחתו לחגוג את שמחת תורה יחד עם המשפחה המורחבת, אך 2 דקות לפני השעון, הגיעה האזעקה הראשונה: "אני ואשתי מיד הרגשנו שמדובר במשהו לא רגיל, לאט לאט התמונה התחילה להתבהר וזה היה מזעזע. כבר ביום הראשון שמעתי על המון מכרים שנרצחו או נעדרים מהמסיבה ברעים ומהיישובים הסמוכים לעזה וזו הייתה קטסטרופה".
כספק, באותו השבוע תוכננו לעידן פגישות רבות של 'אחרי החגים' עם זוגות חדשים ופרויקטים נוספים שנגדעו והצטרפו אל רשימת ה-'לא נודע'. אך הוא החליט לא לשבת בבית ולהתאבל, ולמרות שמצב רפואי לא מאפשר לו להתגייס לתפקידו כחובש קרבי במילואים, הוא היה נחוש לתרום כמה שהוא יכול: "עזרתי להמון זוגות לקיים את חתונתם. הגעתי עם הגברה ומוזיקה לחתונת בזק והענקתי לזוגות שקט לפחות בגזרה הזו. אני יודע כמה זה קשה להתכונן במשך שנה לאירוע של החיים שלך ואז בשנייה אחת, הכל יורד לטמיון, מותר להתאבל גם על זה- זה בסדר.
"התקומה אמיתית וחשובה לא פחות למורל של העם".
החתונות של השבוע הראשון היו מאוד קשות, עם המון סימני שאלה ופחד, הזוגות תהו האם זה בסדר לשמוע מוזיקה והאם זה בסדר 'לחגוג', ובאמת אנשים פחות רקדו והאווירה הייתה קשה וכבדה יותר. משבוע לשבוע, התחושות השתפרו וכולם מבינים כי התקומה אמיתית וחשובה לא פחות למורל של העם.
חתונה שזכורה לי במיוחד היא חתונתם של זוג יקר מאוד, שני ושלום, שנישאו בבית כנסת בבאר שבע בשבוע הראשון של המלחמה. שלום, שגויס בצו 8, קיבל פס של כמה שעות עבור חתונתו והזמר בר צברי הגיע לשיר להם את שיר הכניסה, היה מאוד מרגש ולי אישית נתן המון כוחות להמשך. החתונות בשבועות האחרונים באווירה טובה יותר, יש סוג של הסתגלות".
את המנהל של אולם האירועים 'עלמה' תפסה הידיעה על מה שמתרחש בדרום בבית הכנסת, הוא אדם דתי ששומר שבת והוא לא הבין את גודל האירוע בתחילתו. לאחר מכן, החלו להגיע הטלפונים של הזוגות ששואלים מה עושים והאם דוחים את האירועים. צוות האולם קיבל החלטה לדחות את האירועים בכל שלושת השבועות הראשונים של המלחמה: "אחרי שדחינו את חתונות אוקטובר, התחלנו להבין את סדר הגודל של האסון הלאומי. עשינו חופה של 30 איש, שבאו לשעה וחצי ב-5 בערב, רק בשביל לעשות חופה ביום האירוע המתוכנן שלהם, זה היה ביום הראשון או השני של המלחמה ואחריהם, התחלנו לדחות זוגות. אי אפשר להתחתן במצב כזה.
החלטנו מהשבוע הראשון להקדיש את המבנה והיכולות שלנו להכנת אוכל לחיילים ולמפונים, אנחנו מכינים בין 1500-2000 מנות ביום. אנחנו מבינים שלא תהיה עבודה בחודשיים הקרובים, ומקווים שהמדינה תתחשב בזה".
חוץ מההירתמות בענייני אוכל ואספקה למי שזקוק לכך, ב'עלמה' מקיימים במקרים מיוחדים מאוד גם חתונות, אך לא באולם: "זוג אחד שלנו, זוג חיילים, נישא בבסיס הצבאי, הכנו עבור האירוע שלהם את כל האוכל ושלחנו להם גם די ג'יי וצלם שעובדים איתנו, עזרנו להם להרים את החתונה".
"זוג אחד שלנו, זוג חיילים, נישא בבסיס הצבאי, הכנו עבור האירוע שלהם את כל האוכל ושלחנו להם". צילום: אלי חן
הצלם יוסי עוז כבר מתחילת הלחימה מחפש את הדרכים בהם הוא יוכל לעזור, גם כצלם וגם כאדם פרטי. הוא התנדב להכין מארזים לחיילים, אשתו אפתה עוגות ומאפים ללוחמים בשטח, הוא הגיע לקטיף עגבניות בעוטף וגם, בין היתר, מסייע לזוגות שבוחרים להתחתן: "צילמתי זוג דתי שלא ביטל את החתונה. לאורך האירוע היו אזעקות ב-2 רגעים שונים, למזלנו לא בחופה. הדיג'יי הודיע על האזעקה, וגם בזמן שהתפנינו למרחב המוגן, האורחים המשיכו לעשות שמח.
צילמתי זוג נוסף, שהעביר את החתונה לירושלים. החופה הייתה למרגלות חומות ירושלים והיה מאוד מרגש. במהלך האירועים האלו, הרגשות מעורבים, אבל אני בהחלט מרגיש סיפוק מהמעמד. יש זוגות שבוחרים לקיים את טקס החופה למרות הכל, גם אם זה אומר לצמצם בכמות האורחים ולדאוג למרחב מוגן לאורחים שמגיעים".
"החופה הייתה למרגלות חומות ירושלים והיה מאוד מרגש".
"במהלך האירועים האלו, הרגשות מעורבים, אבל אני בהחלט מרגיש סיפוק מהמעמד".
את לימור תפסה תחילת המלחמה באותה השבת בעיצומן של הכנות למסיבת הפתעה לכבוד יום הולדתו של הבן שלה, מסיבת בריכה שתוכננה בקפידה. כבר ב-9 בבוקר הוא הוקפץ יחד עם חבריו לפלוגת הלוחמים, ב-11 בבוקר המפקדים הגיעו לאסוף אותו.
ביום ראשון, לימור הגיעה לסטודיו והיא מספרת: "הדלקתי אורות והיה פשוט שקט. פתחתי את הוואטסאפ העסקי וראיתי מעל ל-50 הודעות מכלות לחוצות. הבנתי מה המצב וראיתי שפשוט מעצבים לא עונים להן או ששמלות לא מוכנות, והכלות מכל הארץ ובייחוד אלו מהדרום, בבעיה גדולה.
ביום השני למלחמה, כבר החלטתי להרים את הכפפה, העלתי סרטון בו צילמתי את עצמי והוא פשוט התפוצץ".
הסרטון עליו מספרת לימור, הוא סרטון בו ביקשה קודם כל מהכלות להיכנס לפרופורציות, ולאחר מכן מזמינה את כל מי שזקוקה לשמלת כלה, להגיע אליה: "קיבלתי לאחר הסרטון המון פניות ותרמתי מעל ל-120 שמלות. כרגע לנוכח המצב והעומס, אני מטפלת רק בכלות הדרום כי המעצבים שם לא פותחים את העסקים, עזרתי לכלות עם שמלות, הינומות ואפילו היו כאלו שהתחתנו אצלי בוילה.
חשוב לי להגיד שאני עושה הכל באהבה ענקית, אני מרגישה שלשמח כלה זו שליחות ומצווה וכיף לי שזכיתי במצווה ובעשיית כיף גדול לבנות ישראל, שאפילו בבוץ עם נשק בשטח עשו חתונות והן הכי מרגשות שיש. אני מרגישה סיפוק אדיר מהעשייה, לא יכולתי להסתכל על הסטודיו שלי שיש בו מאות שמלות ולא לעזור. אני אומרת תודה שיכולתי לתרום בזמנים אלו ולאחד זוגות ואת העם שלנו בזמנים קשים אלו".
"אני מרגישה שלשמח כלה זו שליחות ומצווה וכיף לי שזכיתי במצווה ובעשיית כיף גדול לבנות ישראל".
כתבות נוספות שיעניינו אתכם: