יום נשות העסקים: איך מרגיש להיות אישה בתחום האירועים?
לאורך לוח השנה משובצים לא מעט ימים בינלאומיים, שעל חלקם אפשר לדלג אבל לחלקם שווה לתת במה משל עצמם. היום אנחנו שמחים להפנות את הזרקור של MIT4MIT לאחד מהימים החשובים ביותר בלוח השנה - יום נשות העסקים, שחל ממש היום - ה-22.9.22.
לא רק שהתאריך הזה מסתדר יפה השנה מבחינת המספרים, הוא גם מאפשר לנו לפתוח דלת לסיפוריהן של ארבע מהספקיות המובילות שלנו, שמביאות איתן סיפור חיים מעניין ודרך מקצועית מרתקת. כל אחת מארבע המופלאות האלו מגיעה מתחום אחר בעולם החתונות, ויחד איתן הכנו לכם כתבה שהיא קפסולה מזוקקת של השראה והבנה שאם רק תרצו - הכל באמת אפשרי.
״הכנו לכם כתבה שהיא קפסולה מזוקקת של השראה והבנה שאם רק תרצו - הכל באמת אפשרי".
להפוך את המשבר להזדמנות - הסיפור של שרון הדר
ההתאהבות של
שרון הדר בתחום הפקת האירועים התחילה ביום שבו היא חיפשה בעצמה מקום לערוך בו אירוע משפחתי. היא חיפשה מקום פתוח, הגיעה לפגישת היכרות ראשונית, ומשם הכל התגלגל מעצמו: "כשהגעתי לפגישה בעל המקום קלט את הוויב שלי, את הפלפל והאנרגיה, והציע לי לנהל את האירועים במקום. זו היתה תחילת תקופת הקורונה, כשאנשים חיפשו לוקיישנים פתוחים להתחתן בהם, ויצא שהייתי במקום הנכון בזמן הנכון. לקחתי את התפקיד הזה בשתי ידיים ויצאתי לסיורים בכל הארץ, מצפון ועד דרום, כדי למצוא את הלוקיישנים הפתוחים, היפים והמיוחדים ביותר בישראל".
מכאן התחילה הדרך שכל צעד בה המחיש שזהו המקום הנכון ביותר עבור שרון: "מצאתי את הלוקיישנים הכי יפים בארץ, והתחלתי להפיק חתונות קורונה בלוקיישנים פתוחים, לפעמים תוך כמה ימים ספורים בלבד. בתקופת הקורונה נתקלתי באירועים הכי מיוחדים שיש, בלוקיישנים כמו צימרים בצפון, חאנים במדבר, יקבים, מטעי זיתים, כרמי גפנים, משקים, חוות סוסים וכמובן גם בחצרות ובתים פרטיים. היה משהו בחתונות הקטנות והאינטימיות שגרם לכולם להתאהב בקונספט הזה, ויצא שבתקופה הזו הפקתי מעל ל-200 חתונות, לפעמים בקצב של 5 חתונות בשבוע. הבנתי בזמן הזה שגם אם יביאו לי שטח מלא בבוץ ויגידו לי 'כאן אנחנו רוצים להתחתן', אני יודעת מה לעשות כדי להפוך אותו לגן אירועים עוצר נשימה".
״לקחתי את התפקיד הזה בשתי ידיים ויצאתי לסיורים בכל הארץ״.
בתור מפיקה, שרון יודעת שכל זוג מביא איתו את הדרישות, הציפיות והרגישויות שלו, והתחום לימד אותה שהאנושיות והמקצועיות באות יחד במקצוע שבחרה: "בתור מפיקה אישה אני יכולה להכיל את הזוג, ובעיקר את הכלה. אני מבינה ומתחברת לצד הרגיש, הסוער, המבולבל והאבוד, ובתור אישה אני יודעת להבין ולהכיל את הכל, לתת את המענה הנכון ולעטוף אותם. אני נותנת לזוגות את ההתייחסות הנכונה לכל שאלה, התייעצות או בקשה, בין אם יש להם צרכים סטנדרטיים ובין אם אלו צרכים יוצאי דופן שצריך לעשות בשבילם את המעבר. ההתנהלות הזו באה לידי ביטוי גם עם ספקים נוספים שקשורים בחתונה - אני יודעת להסתדר עם כל אדם, בין אם הוא גבר, אישה, מבוגר או צעיר. אני אישה שיודעת לדבר ולעשות את תהליך המשא ומתן בצורה נעימה, מבלי לתת למי שעומד מולי להרגיש שאני נכנסת בו 'ראש בראש'. אני שומרת על אלגנטיות, דיפלומטיות וגישה נעימה, וככה אני מקבלת את כל מה שאני רוצה בשביל הזוג שלי. המטרה שלי היא להשיג את המחירים והתנאים הכי טובים בשביל הזוגות שלי, ואני חושבת שנשים עושות את זה לא פחות טוב מגברים בתחום, אם לא טוב יותר".
לסיום, שרון מבקשת לפרגן לאישה נוספת מעולם החתונות: "אשמח לפרגן למעצבת
ענבל ינאי, איתה אני עובדת המון בחתונות שלי. אני מפיקה, היא מעצבת, ויחד יש לנו שיתוף פעולה מהמם שעוזר לנו להתאים לזוגות בדיוק את מה שהם רוצים, בהתאם לויז'ן והחלומות שלהם, יחד עם תכנון תקציב וראייה רחבה. אני מאוד אוהבת לעבוד עם ענבל".
״אני נותנת לזוגות את ההתייחסות הנכונה לכל שאלה, התייעצות או בקשה״.
״ אני שומרת על אלגנטיות, דיפלומטיות וגישה נעימה, וככה אני מקבלת את כל מה שאני רוצה בשביל הזוג שלי״.
הקונטרולר הראשון שפתח לה את הדלת - הסיפור של מיליה רוז
החיבור של
מיליה רוז לעולם המוזיקה התחיל כבר בגיל צעיר. לאורך כל חייה היא רקדה כשהמוזיקה מכתיבה את הקצב ברקע, ואחרי הצבא היא התחילה לחלום על עמדת התקלוט. החששות הרתיעו אותה בהתחלה, אבל אז היא קיבלה מתנה מאוד מיוחדת מאחיה: "כשהשתחררתי מהצבא לא ראיתי את עצמי ממשיכה לרקוד, כי לא היה לזה מקום בארץ כמקור פרנסה ומקצוע. היה לי חלום להיות דיג'יי, אבל פחדתי מזה מאוד. זה תחום מאוד גברי, וחשבתי בהתחלה שאף אחד לא יספור אותי באמת. יום אחד חזרתי הביתה ואח שלי נתן לי במתנה את הקונטרולר הראשון שלי. הוא אמר לי - 'מיליה, לכי תגשימי את החלום שלך'. התחלתי ללמוד במכללת BPM - בית-ספר למוזיקה, סאונד והפקה מוזיקלית, ותוך כדי הקורס כבר התחלתי לנגן בכל מיני מקומות. השם שלי התחיל להתגלגל מפה לאוזן, והתחלתי גם לעשות אירועים במחירים נמוכים, כדי שתהיה לי הזדמנות להוכיח את עצמי".
מהפחד הגדול הבינה מיליה שצעד אחד אמיץ פתח לה את הדלת לעולם המוזיקה והתקלוט: "אני אוהבת מאוד מוזיקת היפ הופ, ומשם התחלתי את הדרך שלי במסיבות. אחרי כשנתיים התחילה איזושהי התפוצצות סביב השם שלי, מה שהביא לי יותר אירועים, יותר מסיבות וגם חתימה בחברת HYPE, יחד עם כמה מהדיג'ייז הכי חזקים בארץ".
״השם שלי התחיל להתגלגל מפה לאוזן, והתחלתי גם לעשות אירועים במחירים נמוכים, כדי שתהיה לי הזדמנות להוכיח את עצמי״.
עולם האירועים בכלל ועולם התקלוט בפרט נקשר תמיד למין הגברי, ואת הדבר הזה בדיוק היא רוצה לשנות: "אני לא רואה שום סיבה שיתייחסו אליי באופן שונה רק כי אני אישה. אין בינינו שום דבר שונה - אני פותחת את אותו המחשב, מנגנת על אותו הקונטרולר, ובכלל - אני מרגישה שאני עושה עבודה יותר טובה מכל הגברים. דיג'יי צריך להיות רגיש לרחבה, ובתור נשים אנחנו יותר רגישות - כך תמיד היה ותמיד יהיה. אני חושבת שיש לא מעט נשים שמפחדות להיכנס לתחום בגלל שהוא מתויג בתור גברי, וחבל שזה ככה. בחו"ל, לדוגמה, יש הרבה יותר דיג'איות מבארץ, וזו סצנה טבעית לחלוטין. פה בארץ זה עדיין אחרת, ואני חושבת שזה יכול וצריך להשתנות. כחלק מההישגים שלי יצא לי לחמם את 50 CENT בהופעה שלו בארץ - רציתי לעשות את זה כדי להוכיח שגם נשים יכולות לקבל עבודות ולהשיג מטרות בתחום הזה, והיה לי חשוב להציג את זה כדי שנשים לא יפחדו ללכת אחרי החלומות שלהן בתחום ובכלל".
הפרגון של מיליה לאישה מעולם האירועים נשאר בתחום המוזיקה: "אני עובדת המון עם דיג'יי לור אבני, ואנחנו נותנות ומפרגנות המון אחת לשניה כדי להמשיך את העניין של דיג'יות נשים. היא דיג'יי מדהימה שהכרתי בלימודים ב-BPM, בקורס סקרצ' של פטיפונים, כשהיינו שתינו התלמידות היחידות. התחברנו בשניה ומאותו הרגע התחלנו לעבוד יחד. שתינו מאמינות שהתחום צריך להתחיל להסתכל על דיג'יי אישה כאופציה שוטפת, ראויה וטובה, גם אם אנחנו לא נמצאות בפרונט וגם אם אנחנו מיעוט בתחום".
״דיג'יי צריך להיות רגיש לרחבה, ובתור נשים אנחנו יותר רגישות - כך תמיד היה ותמיד יהיה״.
״היה לי חשוב להציג את זה כדי שנשים לא יפחדו ללכת אחרי החלומות שלהן בתחום ובכלל״.
לפתוח את הסכר מבפנים - הסיפור של עינב שלום
עולם האיפור, הציור והצבע היו מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מחייה של
עינב שלום. אל תחום האיפור ועיצוב השיער היא הגיעה אחרי לא מעט טלטלות בדרך, שגרמו לה לא פעם לפקפק בעצמה וביכולותיה: "סיימתי ללמוד איפור בגיל 19, בלי הרבה תמיכה מאחוריי, לא מהחברים ולא מהמשפחה. כולם אמרו לי שזו תעודה שתיכנס למגירה ולא אעשה איתה כלום, ולא יצאתי לעצמאות מתוך הפחד שהסביבה החדירה בי. קיבלתי הרגשה שאני לא יכולה לעשות את זה, ושיש עוד אלף כמוני, אז למה שיבחרו דווקא בי? זו היתה נקודה בחיי שגם ככה סבלתי מדימוי עצמי נמוך מאוד, שנוצר אצלי בעקבות הטרדה מינית שעברתי בתור נערה מתבגרת. כל החיים שלי הושפעו ממנה לאורך השנים, ונוצר אצלי פחד גדול ממה יגידו עליי ומהביקורות שאקבל".
מתוך המקום הנמוך הזה הצליחה עינב לטפס, להתקדם ולהתגבר על המכשולים: "עברו השנים, התחתנתי ב"ה והבאתי ילדים לעולם. אחרי אחת הלידות עברתי איזשהו משבר שבעקבותיו עזבתי את העבודה שלי - החלטתי שאני לא חוזרת אליה ובחרתי להיות עצמאית. זו היתה תקופה לא פשוטה, שבה התמודדתי עם דיכאון ומעט מאוד הכנסה. אלו היו זמנים שלא היו רשתות חברתיות, לכן הייתי צריכה להוציא המון כסף על פרסום ושיווק. התמהיל המורכב הזה שיבש לי את התכניות, חזרתי לעבודה שלי ושילבתי בה את האיפור, פעם לחברות, פעם לבנות משפחה וכו'. הטוויסט הרציני היה כשהבוס שלי, שאותו כל כך אהבתי, נפטר בגיל 52 מדום לב. לקחתי את המוות שלו מאוד קשה, ובמקביל נכנסתי להריון נוסף וסבלתי מכאבים שבעקבותיהם יצאתי לשמירת הריון. הבנתי שזו ההזדמנות שלי לחיות ולהגשים את עצמי כמו שאני רוצה, כי אין לדעת מה יקרה מחר".
״הבנתי שזו ההזדמנות שלי לחיות ולהגשים את עצמי כמו שאני רוצה, כי אין לדעת מה יקרה מחר״.
מאז עברו כבר 7 שנים שבהם ההצלחה של עינב היא כמעט כנגד כל הסיכויים: "הייתי בהריון, ילדתי ולאורך כל הזמן שמעתי מהאנשים הכי קרובים אליי שזה לא הולך לעבוד לי. היחיד שהאמין בי לאורך כל הדרך ודחף אותי לעצמאות הוא בעלי, שאמר לי שהוא מאחוריי לא משנה מה, ובמקסימום - אצליח. מהרגע הזה עשיתי סוויץ' בראש, האמנתי בעצמי ושידרתי לעצמי שאצליח. משם הכל קרה - פתחתי לעצמי את הסכר מבפנים, שחררתי את החסימה שהיתה לי ופתאום הדברים התחילו להגיע אליי. אני קמה בבוקר ואוהבת כל כך את מה שאני עושה - משמחת כלות ביום חופתן, אני פוגשת אנשים מדהימים ומשפחות מקסימות, וזו המהות שלי בחיים - לעשות לאנשים טוב על הלב. לתת למישהי להרגיש שהיא יפה ולאהוב את מה שהיא רואה במראה זה גם סוג של תיקון בשבילי, בגלל כל מה שעברתי. כל יום אני אוספת את השברים ביחד בחזרה, ומחלימה דרך המקצוע שלי".
כחלק מעבודתה, מבקרת עינב בהרבה מקומות התארגנות, שלאחד מהם היא רוצה לפרגן מכל הלב: "מאחורי מקום ההתארגנות '
אתנחתא כלה' עומדת אישה מדהימה - קרן. קרן נותנת את הבית הפרטי שלה לבוקר התארגנות של כלות, אחרי שהגיעה מתחום אחר לגמרי והחליטה לעשות סוויץ' בחיים. קרן גרה בוילה בנס ציונה, ובתקופת הקורונה הדיירת שהתגוררה ביחידת הדיור שבוילה התחתנה, ולא מצאה מקום להתארגן בו. קרן נידבה את הבית שלה להתארגנות של הדיירת, ראתה כמה זה עשה טוב לה ולמשפחה שלה וכמה האווירה היתה טובה, שהיא פשוט החליטה לעשות את זה דרך קבע. קרן מארגנת את הכל - אוכל, שתייה, פינוקים, מוזיקה ואווירה טובה. היא נותנת את התחושה הכי נעימה וביתית שיש, וברור לי לחלוטין איך הבית שלה הפך לאחד ממקומות ההתארגנות המדוברים ביותר באיזור המרכז".
״פתחתי לעצמי את הסכר מבפנים, שחררתי את החסימה שהיתה לי ופתאום הדברים התחילו להגיע אליי״.
״ לתת למישהי להרגיש שהיא יפה ולאהוב את מה שהיא רואה במראה זה גם סוג של תיקון בשבילי״.
כל הדרכים מובילות לסטודיו לשמלות הכלה - הסיפור של ערבה פולק
זה כבר לא מעט שנים ששמה של
ערבה פולק הולך לפניה. את הסטודיו שלה בחיפה היא הקימה בשנת 2013, ומאז ועד היום מגיעות אליו מאות כלות מכל הארץ, כדי ליהנות ממעטפת אנושית ומחבקת, במקביל לשמלות הכלה מהיפות ביותר בארץ ובעולם: "הקמתי את הסטודיו מתוך תשוקה לאופנה ורצון לחדש ולרענן את תחום שמלות הכלה. תמיד היתה לי זיקה לאופנה, כבר מגיל צעיר, והיא הלכה והתפתחה במהלך הלימודים שלי במרכז האקדמי ויצ"ו חיפה. אחרי התנסות מרובה במספר תחומים אחרים, הבנתי שהמקום שלי צריך להיות בעולם הכלות, ובפרט בתחום עיצוב שמלות הכלה. ההתעסקות בפרטים הקטנים, החיבור לטקסטורות ועצם יצירת עולם שלם שכולו לבן, כל אלו הם הרבה יותר מורכבים בעיניי משילוב צבעים".
״אחרי התנסות מרובה במספר תחומים אחרים, הבנתי שהמקום שלי צריך להיות בעולם הכלות, ובפרט בתחום עיצוב שמלות הכלה״.
בחיבור של ערבה לתחום אפשר להבחין בכל שיבוץ, גזרה או דגם. היא מקדישה המון תשומת לב לפרטים הקטנים, ובוחרת בבדים האיכותיים ביותר לתפירה עילית של השמלות: "תהליך התפירה שלי מתחיל בעיצוב הקולקציה. אני בוחרת בדים, כאלו שיש לי חיבור פנימי איתם, ומשם אני ממשיכה לעיצוב הדגם, פיתוח הגזרה, בחירת בטנות והמון עבודת יד ושיבוצים שאנחנו עושות בסטודיו. אני מאוד מחוברת לעשייה שלי ולכלות שלי ברמה האישית - חשוב לי מאוד שכל כלה שיוצאת מהסטודיו תדע ותרגיש שהיא הכי חשובה, ושתקבל את כל תשומת הלב מאיתנו, עד לפרט הכי קטן".
ערבה לא נרתעת או חוששת מהשילוב בין מעצבת שמלות, אישה, אמא ובעלת עסק: "לנהל עסק בתור אישה ואמא זה לא פשוט ומאוד מאתגר. שילוב של חיי משפחה וניהול עסק שכולל בתוכו נסיעות רבות לחו"ל, להשתתפות בשבועות האופנה מעבר לים, זה אמנם מורכב מאוד, אבל מרגש אותי בכל פעם מחדש".
״אני מאוד מחוברת לעשייה שלי ולכלות שלי ברמה האישית״.
״חשוב לי מאוד שכל כלה שיוצאת מהסטודיו תדע ותרגיש שהיא הכי חשובה, ושתקבל את כל תשומת הלב מאיתנו, עד לפרט הכי קטן״.
עצמאיות, חזקות ומעוררות השראה - הנשים של MIT4MIT