חתן: יש.
מקום ותאריך: יש.
דיג'יי וצלם: יש.
איפור ושיער: יש.
מה נשאר? שמלה...
אצלי נושא השמלה הוא קצת שונה מאצל רוב הכלות. גם אצלי זה מתחיל במסע השראה -
פינטרסט, אינסטגרם, אבל זה לא נגמר במדידות עם חברות אצל מעצב או מעצבת… זה ממשיך
אצלי בראש לעוד שמלה ועוד שמלה, עוד גזרה ועוד תחרה.
כשהתחלתי לחשוב על הקולקציה החדשה שלי הבנתי שאני בעצם מעצבת את שמלת הכלה שלי. את שמלות הכלה שלי ליתר דיוק… אני אף פעם לא מתנתקת מהטעם האישי שלי ותמיד חושבת על מה אני הייתי רוצה ללבוש, אבל עכשיו זה נהיה רלוונטי יותר מאי פעם.
התחלתי להכין עיצובים שונים שמשלבים את החלומות הפרועים שלי עם גזרות מסחריות יותר לכדי מצעד שמלות שממנו אני פשוט לא יכולה לבחור. בכל אחת מהשמלות אפשר למצוא אותי ובכל אחת מהן אני מרגישה הכי אני שבעולם. ככה זה כשעושים משהו מהבטן, הוא הופך להיות חלק ממך…
כמו תמיד, הקולקציה החדשה שלי מכילה מגוון רחב של סגנונות ואת כל הדגמים אני רוצה ללבוש בעצמי. עכשיו אני צריכה לשאול את עצמי: מי אני הכי רוצה להיות ביום החתונה? איזה חלק באישיות שלי אני הכי רוצה להבליט בערב שלי?
אולי אני אהיה הכלה הטבעית, עם הלוק הלא מתאמץ, זאת שעושה חתונת צהריים נינוחה?...
בא לי גם להרגיש נועזת… אין כמו שמלה עם גזרה צמודה ומחשוף עמוק או שסע סקסי. חתונה היא סיבה מצויינת לחגוג את הנשיות, לא?
האמת שפה החולשה שלי… כאן הילדה שבי באה לידי ביטוי. גזרות נקיות וקלאסיות עם חצאיות גדולות, עשירות במרקמים, חלקות ואטומות או אווריריות וקלילות. מבחינתי העיקר שיהיה נסיכתי ונוצץ. חולה על גלאם, כמה שיותר גדול ומיוחד - הרי זאת הזדמנות של פעם בחיים לא?! אני רוצה להאמין שלזה לפחות אנחנו מכוונות כשאנחנו עומדות מתחת לחופה…
ועדיין, אני באמת לא יודעת מי אני הכי רוצה להיות… אני יודעת שזה חייב להיות מיוחד ונועז וקלאסי ונוצץ וחלק וכבד ורך. או בקיצור: אני צריכה ללבוש 10 שמלות!
שמלה שנייה היום היא כבר סוג של מאסט.
הסיבה הרשמית להחליף שמלה: למען הנוחות, שיהיה כיף וקליל לריקודים.
הסיבה האמיתית (שלא נעים להודות בה) להחליף שמלה: פשוט כדי שיהיה עוד לוק. למה לבחור שמלה אחת כשאפשר לבחור שתיים, למה ללכת על סגנון אחד כשאפשר לגוון? נסיכתית ונוצצת? קצרצרה ונועזת? או רפויה ובוהמיינית?