רוית התחתנה עם אמיר כחצי שנה אחרי שאבא שלה הלך לעולמו. היא מספרת שאחד הדברים שאפיינו את אבא שלה היה שכשהוא הלך לקנות משהו, במקום לקנות פריט אחד, הוא היה קונה ארבעה. למה? לא ברור. כולם היו צוחקים עליו שאם אחד טוב, אז בטח ארבעה טובים פי ארבע.
החתונה של אמיר ושל רוית הייתה ביום גשום באופן מפתיע ולא צפוי לפי תחזית מזג האוויר. הגשם לא הפסיק לרדת בצורת מבול של ממש, במהלך כל קבלת הפנים, שאמורה הייתה להיערך בחוץ מתחת למחסה. אחרי שכל האורחים הוכנסו פנימה בגלל הגשם, וסידרו עבורם חופה בחלל הפנימי, כי גם היא אמורה הייתה להיות בחוץ, הטקס התחיל, ואז קרה דבר מדהים: הגשם הפסיק, השמש יצאה, ומבעד לחלונות הענקיים לכל הכיוונים אפשר היה לראות קשת בענן. אבל אז רווית שמעה את אחד האורחים אומר: תראו, יש 4 קשתות בענן!
רווית הסתכלה על אמא שלה והאחיות שלה, וכולן התחילו לבכות מהתרגשות, על הקשת בענן מעולם אחר שהגיעה לחגוג איתם את הרגע.
כשדנה קיבלה הצעת נישואין מבן זוגה, תומר, אחד הדברים שהיו לה הכי ברורים לגבי החתונה שלה היה שהחברה הכי טובה שלה, גלית, תהיה שם איתה בכל צעד וצעד, ואכן זה מה שהיה עד שבוע לפני החתונה, אז גלית הייתה חייבת לנסוע ללונדון להיות עם אמא שלה, שחלתה מאוד.
כולם סיכמו שאם אמא של גלית לא תהיה במצב קריטי יום לפני החתונה, גלית תטוס חזרה לחתונה של דנה. זו הייתה התכנית וגלית הזמינה כרטיס טיסה יום לפני החתונה של דנה. רק ששלוש שעות לפני הטיסה של גלית, שדה התעופה בלונדון נסגר בגלל מזג אוויר, ודנה הבינה שיש סיכוי טוב שהחברה הכי טובה שלה לא תהיה בחתונה שלה.
את ההכנות של היום הגדול עשתה דנה לבד, כי המקום היחיד לצידה היה שמור לגלית, שהייתה תקועה בשדה, וכשהחלו להגיע האורחים לאולם דנה כבר השלימה בצער עם העובדה. רק שאז, עשרים דקות לפני החופה, אמא של דנה רצה אליה אוחזת ביד של גלית המתנשפת, שהגיעה ישר משדה התעופה אחרי שעלתה על הטיסה הראשונה ברגע ששדה התעופה בלונדון נפתח להמראות. דנה מספרת שהן צרחו משמחה בערך 5 דקות, מתעלמות מהתגובות ההמומות של האורחים שלא הבינו מה קורה.
ענבר מספרת לנו שהתחתנה עם אורי בזכות האופי המדהים שלו, ולמרות העבודה התובענית שלו. אורי עובד ימים כלילות בחברת הייטק מצליחה, דבר שגרם להם להרבה ויכוחים וחיכוכים מאז שעברו לגור יחד. כשאורי הציע לענבר נישואין, הם צחקו על זה שמעניין כמה יקבלו מהבוס של אורי לחתונה, בהתחשב בעובדה שהוא מאוד עשיר ומעריך לא פחות את אורי והעבודה שהוא עושה. ענבר מספרת שהם אפילו הימרו עם החבר'ה על הסכום שיקבלו בצ'ק לחתונה.
אבל מה שהם קיבלו הם לא דמיינו גם בחלומות הפרועים ביותר שלהם: יומיים לפני החתונה הבוס של אורי קרא לו למשרד ושאל אותו לאן הם נוסעים לירח דבש, ואורי אמר שלתאילנד. יופי, אמר הבוס, טיסה ארוכה כזאת זה ממש לא כיף לעשות במחלקת תיירים. תן למזכירה שלי את התאריכים והשעות שנוחות לכם, והמטוס הפרטי שלי יחכה לקחת אתכם הלוך וחזור כשתרצו. כך טסנו לתאילנד במטוס העסקים הפרטי של הבוס, חוויה של פעם בחיים!
עכשיו קצת יותר קשה לי להתלונן על השעות המאוחרות שאורי עושה בעבודה, אני מודה...
כשסבתא של עדי התעקשה איתה שוב ושוב שהיא ממש תשמח שעדי תענוד על
השמלה שלה את הסיכה שהיא עצמה ענדה על שמלת החתונה שלה, היא לא ממש ידעה מה לעשות. הסיכה הייתה נחמדה, אבל לא התאימה לה בכלל לסגנון של השמלה, ומה עכשיו לשים סיכה על השמלה? מה הקשר? ולמה אישה בוגרת שמתחתנת צריכה לציית למה שסבתא שלה אומרת?
בשלב מסוים עדי ממש התעצבנה על סבתא שלה ועל זה שהיא לא מרפה ממנה עם הבקשה המוזרה, אבל בגלל האהבה שלה אליה והעובדה שסבתא שלה בכל זאת מבוגרת מאוד ועברה הרבה מאוד בחיים, היה לה קשה מאוד להגיד לא, אבל לא הצליחה גם להגיד כן. בסופו של דבר, סבתא שלה ביקשה ממנה לענוד את הסיכה רק בקבלת הפנים ובחופה, ועדי הבינה שהצעה טובה יותר מזו היא לא תקבל, והסכימה.
הרגע הגדול הגיע ועדי עמדה עם בן זוגה, יוחאי, מתחת לחופה.
הרב המאוד משעשע שערך את הטקס הצחיק את כולם עד דמעות, וגם את עדי, שבשלב מסוים התפקעה מצחוק ותוך כך רכנה קדימה מרוב צחוק, ואז שמעה והרגישה קרע של השמלה בגב.
נחרדת, היא אותתה לאמא שלה להסתכל על השמלה מאחור, והיא לחשה לה באוזן: היא נקרעה. עדי הסתכלה למטה וכל מה שהיא ראתה זה את הסיכה של סבתא שלה על השמלה. היא לא האמינה... מיד הורידה אותה, מסרה אותה לאמא שלה, שחיברה אותה על הקרע, ואמרה לעדי: משמיים! עדי חשבה לעצמה, לא משמיים... מסבתא האהובה.